אוננות היא חלק נפוץ מהחיים המיניים של נשים וגברים, ובדרך כלל היא נעשית בפרטיות וללא צורך בהסבר או בהתנצלות. היא יכולה להיות נעימה, להפיג מתח ולעזור להכיר את הגוף. עם זאת, המרחק בין יתרון אפשרי לבין הבטחה רפואית גדול למדי. לא כל שינוי רגעי בהורמון מסוים מוכיח שאוננות מונעת מחלות, ולא כל תחושה טובה לאחר אורגזמה מעידה על השפעה בריאותית ארוכת טווח.
המחקר הקיים מצביע על כמה השפעות סבירות, בעיקר בתחומי הרגיעה, מצב הרוח וההיכרות עם התגובה המינית. בתחומים אחרים, ובהם חיזוק מערכת החיסון או מניעת הפרעות בתפקוד המיני, הראיות מוגבלות יותר. לכן כדאי להפריד בין מה שמורגש בפועל, מה שנבדק במחקרים ומה שעדיין נשאר בגדר השערה.
מה קורה בגוף בזמן עוררות ואורגזמה
עוררות מינית מלווה בשינויים טבעיים בקצב הלב, בזרימת הדם, בנשימה ובמתח השרירים. סביב האורגזמה עשויים להשתחרר חומרים המעורבים בתחושת הנאה, תגמול ורגיעה. בין היתר נהוג להזכיר דופמין, אוקסיטוצין ואנדורפינים, אך התגובה אינה זהה אצל כולם ואינה מתרחשת תמיד באותה עוצמה.
אצל חלק מהאנשים מופיעה לאחר מכן תחושת שחרור, שלווה או עייפות נעימה. אחרים מרגישים בעיקר סיפוק גופני קצר, ויש גם מי שאינם חווים שינוי מיוחד במצב הרוח. כל התגובות האלה יכולות להיות תקינות. אין צורך להגיע לאורגזמה בכל פעם, והיא גם אינה מדד לאיכות החוויה.
הקלה זמנית במתח ושיפור מצב הרוח
היתרון המיידי והברור ביותר הוא האפשרות להירגע. אוננות יכולה להסיט את תשומת הלב ממחשבות מטרידות, לשחרר מתח גופני ולספק כמה דקות של פרטיות והנאה. אצל אנשים מסוימים היא גם מקלה על ההירדמות, במיוחד כאשר לאחר האורגזמה מופיעה תחושת עייפות.
עם זאת, מדובר בדרך אפשרית להרגעה ולא בטיפול בחרדה, בדיכאון או בנדודי שינה מתמשכים. אם מצב רוח ירוד נמשך, אם השינה נפגעת לאורך זמן או אם הפעילות המינית משמשת באופן קבוע כדי להימנע מקושי רגשי, כדאי לבדוק מה עומד מאחורי המצב ולא להסתפק בהקלה הרגעית.
היכרות טובה יותר עם הגוף
אוננות מאפשרת לגלות אילו סוגי מגע נעימים, מהו הקצב המתאים, כמה לחץ נוח ומתי הגוף זקוק להפסקה. הידע הזה עשוי להיות שימושי גם במפגש מיני עם אדם אחר. במקום לצפות שבן או בת הזוג ינחשו, אפשר להסביר בצורה ברורה יותר מה נעים, מה פחות מתאים ואילו גבולות חשוב לשמור.
ההיכרות עם הגוף עשויה גם לעזור לזהות שינוי. כאב חדש, ירידה חדה בתחושה, קושי מתמשך להגיע לאורגזמה או שינוי משמעותי בתגובה המינית אינם בהכרח סימן למחלה, אך אם הם נמשכים או מטרידים, ראוי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע.
שליטה בעוררות ובתזמון השפיכה
יש גברים שמשתמשים באוננות כדי ללמוד לזהות את השלב שבו העוררות מתקרבת לנקודה שממנה קשה לעכב את השפיכה. תרגול הדרגתי של האטה, עצירה קצרה וחזרה למגע עשוי לשפר את המודעות לתחושות המקדימות. לעיתים מכנים זאת טכניקת עצירה והתחלה.
אוננות לפני מפגש מיני עשויה לעכב שפיכה אצל חלק מהגברים, אך זו אינה שיטה שמתאימה לכולם. לאחר אורגזמה קיימת לעיתים תקופת התאוששות שבה קשה יותר להגיע לזקפה או לאורגזמה נוספת. משך התקופה משתנה לפי גיל, מצב בריאותי, רמת עוררות וגורמים אישיים נוספים. לכן פעולה מוקדמת יכולה להאריך את משך החדירה אצל אדם אחד, אך להפחית חשק או להקשות על הזקפה אצל אחר.
כאשר שפיכה מוקדמת גורמת למצוקה קבועה, תרגול עצמאי הוא רק אפשרות אחת. ייעוץ רפואי או מיני יכול לעזור לברר אם מעורבים חרדה, רגישות גבוהה, הרגלים, תרופות או גורם רפואי אחר.
רצפת האגן אינה מתחזקת מעצמה
בזמן אורגזמה מתרחשות התכווצויות של שרירי רצפת האגן, אך מכאן לא נובע שאוננות רגילה היא תחליף לאימון מסודר. חיזוק השרירים האלה דורש זיהוי נכון שלהם, כיווץ מבוקר וגם הרפיה מלאה. כיווץ חזק או תכוף מדי עלול דווקא להחמיר מתח, כאב או אי־נוחות אצל מי שרצפת האגן שלהם מכווצת ממילא.
תרגול נכון עשוי לסייע במצבים מסוימים של דליפת שתן ובחלק מהקשיים בתפקוד המיני, אך הוא צריך להתאים למצב האישי. אם יש כאבים באגן, קושי במתן שתן, כאב בחדירה או תחושה שהשרירים אינם משתחררים, מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסט או מפיזיותרפיסטית המתמחים ברצפת האגן במקום להתחיל סדרת כיווצים באופן אוטומטי.
האם אוננות מחזקת את מערכת החיסון
כאן כדאי להיות זהירים במיוחד. מחקרים קטנים בחנו שינויים קצרי טווח במדדים הורמונליים או בתאים מסוימים של מערכת החיסון לאחר עוררות ואורגזמה. שינוי זמני במדד מעבדתי אינו מוכיח שהגוף נעשה עמיד יותר לזיהומים, שאנשים חולים פחות או שאוננות מונעת מחלה מסוימת.
גם הטענה שלפיה עלייה בקורטיזול בעקבות שפיכה מחזקת את מערכת החיסון אינה מסקנה רפואית מבוססת. לקורטיזול יש תפקיד מורכב בוויסות תגובת הדחק והמערכת החיסונית, ורמה גבוהה אינה בהכרח טובה יותר. בשלב זה נכון לומר שאוננות עשויה לתרום לרווחה ולהרגעה אצל חלק מהאנשים, אך אין לראות בה דרך מוכחת לחיזוק החיסון.
מיתוסים נפוצים שכדאי להשאיר מאחור
אוננות בתדירות שמתאימה לאדם ואינה גורמת לפציעה אינה ידועה כגורמת לעיוורון, לאובדן קבוע של אנרגיה או לפגיעה אוטומטית בפוריות. גם אין מספר שבועי אחד שנחשב תקין לכולם. אדם אחד עשוי לאונן לעיתים רחוקות, ואחר כמה פעמים בשבוע או יותר. התדירות לבדה אינה קובעת אם קיימת בעיה.
המדד השימושי יותר הוא ההשפעה על החיים. כאשר האוננות נעשית מתוך בחירה, אינה מכאיבה ואינה באה על חשבון שינה, עבודה, לימודים, קשרים או פעילויות חשובות, לרוב אין סיבה רפואית להיבהל ממנה.
איך לשמור על חוויה בטוחה ונעימה
- להקשיב לכאב: אי־נוחות קלה מחיכוך היא סימן להאט, לשנות את סוג המגע או לעצור. כאב אינו תנאי להנאה ואינו משהו שצריך להתגבר עליו.
- להפחית חיכוך: במידת הצורך אפשר להשתמש בחומר סיכה שמתאים לעור ולמוצרי המין שבהם משתמשים. אין למרוח חומר שגורם לצריבה או לגירוי.
- לשמור על ניקיון סביר: ידיים ואביזרים צריכים להיות נקיים, ואביזרים יש לנקות בהתאם להוראות היצרן. אין צורך בשטיפה אגרסיבית של אזורים פנימיים.
- להימנע מלחץ קיצוני: מגע חזק מאוד או שימוש חוזר בטכניקה אחת עלולים לגרום לגירוי זמני או להפוך מגע עדין לפחות מורגש. שינוי בקצב ובעוצמה מאפשר לגוף להתאושש.
- לכבד פרטיות וגבולות: אוננות היא פעולה פרטית. כאשר מעורבים תוכן, צילום או תקשורת עם אדם אחר, נדרשים הסכמה, שמירה על פרטיות וזהירות בהפצת מידע אישי.
מתי כדאי לפנות לייעוץ
מומלץ לפנות לרופא או לרופאה במקרה של כאב מתמשך, פציעה, דימום, נפיחות, ירידה ניכרת בתחושה או שינוי בתפקוד המיני שאינו חולף. אפשר להתייעץ גם כאשר יש תחושה של אובדן שליטה, כאשר האוננות מפריעה שוב ושוב לשגרה או כאשר היא מלווה באשמה ובמצוקה שקשה להתמודד איתן לבד.
בסיכומו של דבר, אוננות יכולה להיות חלק בריא ונעים מהמיניות. התרומה הסבירה ביותר שלה נמצאת בהנאה, ברגיעה ובהיכרות עם הגוף, ולא בהבטחות מרחיקות לכת על מניעת מחלות. כל עוד היא נעשית מתוך בחירה, ללא כאב ותוך שמירה על גבולות, אין צורך להפוך אותה לא לטיפול רפואי ולא לסיבה לבושה.
