רוב אפליקציות ההיכרויות מנסות לחבר בין אנשים לפי הדברים שהם אוהבים: מוזיקה, טיולים, אוכל, תחביבים או תוכניות לעתיד. Hater בחרה להתחיל דווקא מהכיוון ההפוך. במקום לשאול מה עושה לכם טוב, היא ביקשה לדעת מה מעצבן אתכם, מה מביך אתכם ועל איזו תופעה אתם מוכנים להתלונן גם באמצע הלילה.
הרעיון נשמע כמו בדיחה שנולדה בשיחה בין חברים, אבל הוא נגע בנקודה אמיתית. לפעמים קל יותר לפתוח שיחה סביב סלידה משותפת מאשר לנסח תשובה מקורית לשאלה כמו ״מה אתם אוהבים לעשות בזמנכם הפנוי?״. עם זאת, החיבור בין שני אנשים אינו יכול להישען לאורך זמן רק על תלונות, ולכן Hater הייתה גם ניסוי מעניין בגבולות שבין הומור, ציניות והיכרות אמיתית.
מה היה שונה ב-Hater
האפליקציה הציגה למשתמשים רצף של נושאים, הרגלים ותופעות, וביקשה מהם לדרג את היחס אליהם. הנושאים יכלו לנוע מדברים יומיומיים ולא מזיקים, כמו סגנון לבוש מסוים או הרגל מעצבן בתחבורה ציבורית, ועד נושאים רחבים ורגישים יותר הקשורים לפוליטיקה, לתרבות וליחסים חברתיים.
בהתאם לגרסה ולממשק שהוצגו בתקופת פעילותה, המשתמשים יכלו להביע דרגות שונות של אהדה או סלידה. לאחר שנאספו מספיק תגובות, המערכת השתמשה בהן כדי להציע פרופילים של אנשים בעלי דפוסי תשובות דומים. בשלב הבא היה אפשר לעבור בין הפרופילים, לסמן עניין ולפתוח שיחה במקרה של התאמה הדדית.
החידוש לא היה עצם הגלילה. אפליקציות אחרות כבר הרגילו את המשתמשים לקבל החלטות מהירות בעזרת מחווה על המסך. החלק המסקרן היה הניסיון להפוך אנטי-העדפות למידע שימושי: לא רק מה אתם רוצים להכניס לחיים, אלא גם ממה אתם משתדלים להתרחק.
למה סלידה משותפת יכולה לשבור את הקרח
שיחה ראשונה באפליקציית היכרויות נתקעת לעיתים קרובות בנקודה צפויה. שני הצדדים כבר ראו תמונות וקראו כמה שורות, אבל עדיין אין להם נושא טבעי לדבר עליו. התאמה סביב דעה משותפת מספקת פתיח מיידי. אם שניכם לא מסוגלים לסבול הודעות קוליות ארוכות, למשל, אפשר להתחיל מסיפור מצחיק במקום לשלוח עוד ״היי, מה נשמע?״.
יש כאן גם יתרון פסיכולוגי פשוט: תלונה קטנה ומשעשעת עשויה להרגיש פחות חגיגית מחשיפה של חלום גדול או עמדה אישית עמוקה. היא מורידה מעט את הלחץ ומאפשרת להציג חוש הומור. כאשר הנושא קליל, שני אנשים יכולים לבדוק במהירות אם הם מבינים את האירוניה זה של זה ואם השיחה זורמת.
אלא שהטון חשוב לא פחות מהנושא. יש הבדל גדול בין צחוק משותף על אריזות שקשה לפתוח לבין זלזול בקבוצה שלמה של אנשים. האפליקציה אמנם השתמשה במילה ״שנאה״ כחלק מהמיתוג הפרובוקטיבי שלה, אך התאמה טובה אינה נמדדת בכמות הכעס. היא נמדדת גם ביכולת להבחין בין הומור עצמי, ביקורת לגיטימית ועוינות של ממש.
מה אפשר ללמוד מהבחירות של המשתמשים
רשימת דברים שאדם אינו אוהב יכולה לחשוף מידע שלא תמיד מופיע בפרופיל רגיל. מי שסולד מאיחורים עשוי לייחס חשיבות לדיוק; מי שמתעב מקומות רועשים כנראה יעדיף דייט שקט; ומי שאינו אוהב תכנון מוקדם עשוי לחפש קשר ספונטני יותר. אלה אינן מסקנות ודאיות, אבל הן יכולות להוביל לשאלות מועילות.
מצד שני, קל מאוד לבנות מתוך כמה לחיצות סיפור שאינו קיים. סימון של נושא תלוי לפעמים במצב הרוח, בניסוח הכרטיס או ברצון להצחיק. אנשים גם משנים דעה, ולעיתים עונים באופן שנראה להם מושך יותר. לכן אלגוריתם שמזהה דמיון בהעדפות יכול להציע נקודת פתיחה, אך הוא אינו מכיר את האדם שמאחורי המסך.
גם אחוז התאמה גבוה אינו אומר ששני המשתמשים רוצים אותו סוג של קשר, מתקשרים באותה דרך או מסוגלים להתמודד עם מחלוקת. למעשה, דווקא האופן שבו אדם מגיב כשלא מסכימים איתו עשוי ללמד עליו יותר מרשימה ארוכה של דברים ששני הצדדים שונאים יחד.
הבעיה בחיבור שמבוסס על שליליות
ציניות יכולה להיות מצחיקה במינון הנכון, אך היא גם עלולה להשתלט על השיחה. אם כל אינטראקציה מתחילה בביקורת, קל להמשיך לעוד ביקורת ועוד תלונה. בשלב מסוים הצדדים כבר אינם מספרים מי הם, אלא רק מגדירים את עצמם מול אנשים, הרגלים ורעיונות שהם דוחים.
קיים גם סיכון של הקצנה. משתמש שרוצה למשוך תשומת לב עלול לבחור ניסוח חריף יותר, להגזים בעמדותיו או להפוך נושא רגיש לבדיחה. מה שנראה על המסך כמו הומור פרובוקטיבי עשוי להישמע אחרת לגמרי בשיחה אישית. בהיכרויות מקוונות, שבהן חסרים טון דיבור ושפת גוף, הפער הזה משמעותי במיוחד.
לכן כדאי להתייחס להתאמה סביב סלידה כאל פתיח ולא כאל בסיס לקשר. אחרי הבדיחה הראשונה רצוי לעבור לשאלות שיש בהן גם סקרנות חיובית: מה כן מעניין את האדם שמולכם, איך הוא אוהב לבלות, מה חשוב לו ביחסים ואיזה מקום יש בחייו לפשרה.
איך להשתמש ברעיון בלי להפוך את הדייט לתחרות תלונות
- בחרו נושא קליל לפתיחה. הרגל יומיומי מצחיק מתאים יותר מנושא טעון שעלול לפגוע כבר בהודעה הראשונה.
- הוסיפו סיפור אישי. במקום לכתוב רק ״גם אני שונא את זה״, ספרו בקצרה מה קרה לכם. סיפור נותן לצד השני משהו ממשי להגיב עליו.
- בדקו את אופי ההומור. אם הבדיחה נשענת על השפלה או על הכללה של ציבור שלם, עדיף לא לשלוח אותה.
- עברו גם לצד החיובי. אחרי שמצאתם אויב משותף קטן, נסו לגלות מה שניכם דווקא נהנים לעשות.
- אל תבלבלו דמיון עם התאמה מלאה. הסכמה על כמה נושאים אינה תחליף לשיחה על ציפיות, גבולות וסוג הקשר המבוקש.
האם האפליקציה עדיין רלוונטית
המידע על זמינות Hater בחנויות האפליקציות השתנה לאורך השנים, ולכן אין להתייחס לתיאורים ישנים של גרסאות לאייפון או לאנדרואיד כהמלצת הורדה עדכנית. הערך המרכזי של הסיפור כיום נמצא פחות בשאלה אם אפשר להתקין את האפליקציה, ויותר ברעיון שהיא בדקה: האם חוסר חיבה משותף מסוגל ליצור קרבה.
התשובה היא כן, אבל רק באופן מוגבל. סלידה משותפת יכולה להפיק פתיח טוב, להוריד מבוכה ולחשוף חוש הומור דומה. היא אינה מספיקה כדי לבנות אמון, משיכה או תקשורת יציבה. אלה נוצרים כאשר השיחה יוצאת מגבולות הכרטיסים והאלגוריתם ושני האנשים מתחילים להקשיב באמת.
במובן הזה, Hater הקדימה שאלה שרלוונטית לכל אפליקציית היכרויות: כמה מן האישיות שלנו אפשר לצמצם לסדרה של תגובות מהירות? הכפתורים יכולים לעזור למצוא נושא משותף, אבל הם אינם יודעים לזהות נדיבות, רגישות, סבלנות או יכולת לצחוק בלי לפגוע. את הדברים האלה מגלים רק בשיחה, ובהמשך גם במפגש בעולם האמיתי.
