הסרת קונדום ללא הסכמה ומה חשוב לדעת על סטלת’ינג

סטלת’ינג (Stealthing) הוא הסרה מכוונת של קונדום במהלך יחסי מין בלי ידיעת האדם השני ובלי הסכמתו. לעיתים המונח משמש גם לתיאור פגיעה מכוונת בקונדום או הסתרה של העובדה שהוא כבר אינו בשימוש. כך או כך, לא מדובר בטרנד מיני, בעניין של העדפה או באי־הבנה שולית. זו הפרה של תנאי ההסכמה, שעלולה לפגוע בבריאות, בתחושת הביטחון ובזכות של כל אדם להחליט מה נעשה בגופו.

הסכמה ליחסי מין עם קונדום אינה הסכמה ליחסים ללא קונדום. העובדה שהמפגש התחיל בהסכמה אינה מעניקה לאחד הצדדים רשות לשנות בסתר תנאי מהותי במהלכו. האחריות למעשה מוטלת על מי שהסיר את הקונדום או הסתיר את מה שקרה, ולא על מי שלא הבחין בכך בזמן.

מה נחשב סטלת’ינג

המונח מתייחס בעיקר למצב שבו אדם מסיר את הקונדום במכוון, ממשיך במגע המיני ואינו אומר על כך דבר. ההסתרה היא חלק מרכזי במעשה: האדם השני סבור שהקונדום עדיין נמצא בשימוש ולכן אינו יכול לקבל החלטה מודעת בהתאם למצב בפועל.

חשוב להבחין בין פעולה מכוונת לבין תקלה. קונדום עלול להיקרע או להחליק גם כשמשתמשים בו בתום לב. במקרה כזה צריך לעצור, ליידע מיד את האדם השני ולהחליט יחד אם וכיצד ממשיכים. הסתרת התקלה והמשך המגע כאילו דבר לא קרה שוללים מהצד השני את האפשרות לבחור.

גם הסכמה שניתנה קודם לכן אינה בלתי מוגבלת. אפשר לשנות את הדעה, לעצור או להציב תנאי בכל שלב. שתיקה, קיפאון, היעדר התנגדות פיזית או העובדה שמדובר בבני זוג אינם מחליפים הסכמה חופשית וברורה.

הסיכונים הגופניים והנפשיים

הסרת קונדום ללא הסכמה עלולה ליצור חשיפה לזיהומים המועברים במגע מיני ולהיריון שלא תוכנן, בהתאם לנסיבות. אי אפשר לדעת לפי מראה חיצוני אם קיימת חשיפה רפואית, וגם היעדר תסמינים אינו שולל אותה. מסיבה זו מומלץ לקבל ייעוץ רפואי ולא לנסות להעריך את הסיכון לבד.

לצד ההיבט הגופני קיימת גם פגיעה רגשית. אנשים שחוו מקרה כזה עשויים להרגיש כעס, בושה, בלבול, פחד או קושי לתת אמון. אחרים מבינים רק לאחר זמן שמשהו במפגש לא היה תקין. אין תגובה אחת שנחשבת נכונה, ואין צורך להחליט מיד כיצד להגדיר את האירוע כדי להיות זכאים לבדיקה, לתמיכה או לייעוץ.

לעיתים עולה מחשבה כמו “הייתי צריך לבדוק” או “אולי לא הסברתי מספיק”. האחריות אינה עוברת לנפגע או לנפגעת משום שלא עקבו אחר הקונדום בכל רגע. אי אפשר לצפות מאדם לנהל פיקוח רצוף במהלך מפגש אינטימי. מי שמבקש לשנות את אופן השימוש בקונדום חייב לומר זאת ולקבל הסכמה לפני שממשיכים.

המשמעות המשפטית

היחס המשפטי לסטלת’ינג אינו אחיד בכל מדינה, וגם בתוך אותה מערכת משפטית הסיווג עשוי להשתנות לפי נסיבות המקרה והדין התקף באותה עת. במקרים מסוימים עשויות להתעורר שאלות הנוגעות לעבירות מין, לפגיעה באוטונומיה, לתקיפה או לאחריות אזרחית. לכן לא נכון לקבוע מראש שכל אירוע יטופל באותה דרך או יוביל בהכרח לאותה תוצאה.

אחד הקשיים האפשריים הוא הוכחת מה שהתרחש במרחב פרטי: האם הייתה הסכמה לשימוש בקונדום, מתי הוא הוסר, האם הדבר נעשה בכוונה ומה נאמר לאחר מכן. קושי ראייתי אינו הופך את המעשה ללגיטימי ואינו מבטל את חוויית הפגיעה. הוא רק מדגיש מדוע כדאי, למי שמעוניינים בכך, לקבל ייעוץ מקצועי המתאים למקרה המסוים.

שמירת הודעות, תיעוד של השיחה לאחר האירוע ורישום פרטים סמוך ככל האפשר למועד עשויים לסייע בהמשך. אין חובה להתעמת עם האדם האחר כדי להשיג הודאה, ובוודאי שלא כאשר הדבר עלול לסכן את הביטחון האישי. אפשר להתייעץ לפני שמחליטים אם להגיש תלונה או לנקוט צעד משפטי אחר.

מה אפשר לעשות לאחר מקרה כזה

הצעד הראשון הוא להגיע למקום בטוח. אם קיימת סכנה מיידית, יש לפנות לשירותי החירום. לאחר מכן אפשר לבחור מתוך כמה פעולות, בלי חובה לבצע את כולן ובלי סדר קשיח:

• לפנות לבדיקה רפואית בהקדם. רופא או רופאה יכולים להעריך את סוג החשיפה, להסביר אילו בדיקות מתאימות ומתי יש לבצע אותן.
• לברר אפשרויות תלויות זמן. בהתאם לנסיבות, ייתכן שיהיה מקום לשקול אמצעי חירום למניעת היריון או טיפול מונע לאחר חשיפה ל-HIV. ההחלטה מתקבלת עם איש מקצוע רפואי, משום שלא כל חשיפה מחייבת אותו טיפול.
• לקבל תמיכה רגשית. אפשר לפנות לאדם קרוב, לאיש או אשת טיפול, למוקד סיוע או למרכז רפואי המעניק מענה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
• לתעד את מה שזוכרים. שעה, מקום, דברים שנאמרו, הודעות ותסמינים גופניים יכולים להיות רלוונטיים אם בהמשך יוחלט לבקש ייעוץ משפטי או להגיש תלונה.
• לברר אפשרות לאיסוף ראיות. מי ששוקלים צעד כזה יכולים לשאול מוקדם ככל האפשר מהן האפשרויות באזורם. גם אם כבר התקלחתם, החלפתם בגדים או חלף זמן, עדיין אפשר לפנות לקבלת טיפול וייעוץ.

בדיקות לזיהומים אינן מתבצעות כולן באותו מועד. לעיתים נדרשת בדיקה ראשונית ובהמשך בדיקה חוזרת, בהתאם לסוג החשיפה ולחלון הזמן של כל זיהום. לכן כדאי לקבל תוכנית מעקב מסודרת ולא להסתמך על בדיקה אקראית אחת.

איך מדברים על קונדומים ועל הסכמה

שיחה קצרה לפני מגע מיני יכולה למנוע אי־בהירות. אפשר להסכים מראש שקונדום נשאר בשימוש לאורך כל החדירה, מה עושים אם הוא נקרע או מחליק, ואילו אמצעי הגנה מתאימים לשני הצדדים. השיחה אינה חייבת להיות רשמית, אבל התוכן שלה צריך להיות ברור.

אם אחד הצדדים מבקש להסיר את הקונדום, יש לעצור ולקבל הסכמה מפורשת לפני שממשיכים. לחץ, שכנוע מתמשך, כעס או ניסיון להציג את הבקשה כ”לא עניין גדול” אינם בסיס להסכמה חופשית. כאשר אין תשובה ברורה, לא ממשיכים.

שימוש נכון כולל גם בחירת קונדום מתאים, בדיקת תאריך התפוגה ושלמות האריזה, שימוש בחומר סיכה שמתאים לחומר שממנו עשוי הקונדום והחלפה בקונדום חדש כאשר צריך. הצעדים האלה מפחיתים תקלות, אך אינם מחליפים תקשורת ואינם פוטרים איש מלספר מיד אם משהו השתנה.

למה חשוב לדבר על התופעה

דיונים ברשת שמעודדים הסרת קונדום בסתר אינם הופכים את ההתנהגות למקובלת או לנורמלית. הצגת המעשה כהישג, כבדיחה או כדרך להפעיל שליטה מטשטשת את הפגיעה באדם שלא הסכים לסיכון. עם זאת, העלאת המודעות אינה צריכה לכלול הוראות מפורטות לביצוע המעשה או תיאורים סנסציוניים. המטרה היא לזהות את ההפרה, לדעת כיצד להגיב ולהבהיר את גבולות ההסכמה.

אין גם טעם להסביר את התופעה באמצעות אבחנות נפשיות שלא נבדקו. די בעובדות: אדם שינה בסתר תנאי מהותי של המפגש ונטל מאדם אחר את האפשרות לבחור. התגובה הנכונה היא התייחסות רצינית, טיפול רפואי לפי הצורך, תמיכה ללא שיפוט ובירור משפטי מקצועי כאשר הנפגע או הנפגעת רוצים בכך.

הכלל המרכזי פשוט: הסכמה צריכה להתאים למה שמתרחש בפועל. אם הוסכם על קונדום, אין להסיר אותו בלי לעצור, לשאול ולקבל הסכמה חדשה. מי שחוו הפרה כזאת אינם אשמים, ואינם צריכים להתמודד איתה לבד.