לשעבר אומן טלוויזיה ואייקון לאומי, רובינג הייז, זוכה מחיקת ארבעה אישומים של עבירות מין לאחר שמאשימים לא הצליחו להגיע להסכמה מלאה בדיון. מדובר בפעם השנייה שבה בית משפט לא הצליח להגיע לפסק דין, ולכן התביעה החליטה כי לא יוגש בערעור נוסף נגדו, למרות שהכחיש בכל תוקף תקיפות בלתי הולמת כלפי שלוש נערות בתקופה מ-1971 עד 1983. הכרעת בית המשפט התעכבה פחות מחמש שעות לפני שהשופטים הודיעו כי הם במצב של תקיעה עקרונית, קרי, אינם מצליחים להגיע להחלטה ברוב או בהסכמה מוחלטת על ההאשמות.
בצעד תומך, בעמדה שהוציא עורך דינו, הייז אמר: “אני מרגיש אך ורק הקלה, לא ניצחון”. הוא הוסיף כי “אני בן 87, אשתו במצב בריאות לא טוב ואנחנו פשוט רוצים לבלות את שארית חיינו בשלום”.
הדיונים החלו ביום שישי אך לא הצליחו להגיע להחלטות בהסכמה רחבה או רוב של 10-2 באף אחת מההאשמות שהוצגו נגדו. התובע הראשי, ג’ונתן ריס, אישר כי נבחנה האפשרות לבקש משפט חוזר, אך בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות כן, בהסתמך על ההחלטה שאין מקום למשפט נוסף בתיק.
ההרשעה הקודמת
חשוב לציין כי ההחלטה הנוכחית אינה משפיעה על הרשעתו הקודמת משנת 2014, בה הורשע ב-12 מקרים של תקיפות בלתי הולמות. באותו מקרה, הייז שוחרר לאחר שריצה מעל שנתיים בכלא של סטפורד. כעת, לאחר עשרות שנים, רובנו מבינים באופן ברור יותר מה התהליכים שהיו. השאלה המרכזית היא, מה משמעות הדברים למקרים הסטוריים עתידיים של עבירות מין?
למרות שחלק מהעובדה הזו אולי נשמעת פשוטה או מובנת מאליה, אין ספק שהשינויים שעברנו בתחום זה משמעותיים. עד לעשור האחרון, לרוב היובלות, זמרים מפורסמים או אנשים במשרות בכירות היו מוגנים כמעט לחלוטין, והאשמות נגדן נחשבו לבלתי סבירות או מוגזמות. כיום, המצב השתנה באופן משמעותי. התקדמנו ממצב שבו, אם מישהי איימה או האשימה, לרוב נחשבה לתהייה משוללת אמון, לתקופה שבה על הקולא הקול של הנפגעות מקבל גיבוי והכרה, ומאפשר קיום חקירות ודיונים פתוחים וגלויים יותר.
העתיד של הטענות וההאשמות
בעתיד, כאשר מישהו יעביר האשמה, תהיה הערכה מקצועית של ההוכחות על ידי המשטרה, והנאשמים יזכו לשמיעת טיעונים והגנה הוגנת. הראיונות ינוהלו במטרה לגלות את האמת, לא כדי להכשיל את החשוד או להציגו באור שלילי מלכתחילה. כך, תהליך החקירה יהיה מאוזן וממוקד במציאת האמת, ללא דעות קדומות מקדימות.
המקרה של הייז מסמל את סיומו ההרואי של תהליך משפטי, אך גם משקף את השינויים בתרבות שלנו: הוא בן 87, יחזור לביתו, יבלה את שארית חייו, וכנראה ימות באור שלילי. עם זאת, מקרה זה, למרות הכאב והדיון הציבורי שנגרמו לו, תורם להבנה כי המערכת משתנה ומאפשרת לנפגעות לספר את סיפורן מבלי להישפט במיידי, ובעיקר, מבלי להמתין Decades לחיפוש צדק.
ההתרחשות הזו הייתה תמיד עצובה, במיוחד לאדם שהומחש כגרסה הפטריארכלית של הדמות הלאומית, שהשתלב בנוף הטלוויזיוני במשך עשרות שנים, ואף ניהל תכנית חיות, כמו “חוות החיות”, שעסקה בעזרה לבעלי חיים ובני אדם. נפילתו מגדולתו הייתה ניכרת יותר מאשר במקרה של זמרים אחרים שנחשבו לחריגים, כי הייתה חוויית ההפתעה והכאב הרבה יותר גדולה עבור הציבור והקהילה.
מה שחשוב כאן, הוא שהמתלוננות והמתלוננים חיכו זמן רב מדי לצדק, והיום, עם ההבנות והשינויים בתרבות, קיימת סבירות גבוהה יותר שיצטרכו לחכות פחות זמן מבעבר. בכך טמון שיפור משמעותי בתהליך המשפטי ובדרך בה החברה שלנו מתייחסת לנפגעות ולנפגעים בעבירות מין.
