אשתי ישבה על קצה המיטה, עטופה בחלוק רך כשהשמעתי את המשפט — – ” אתה רוצה לנסות דירות דיסקרטיות
לילה אחד, לילה אחד. רק אתה והוא. אני פשוט אהיה שם. תראה. בלי מילה, בלי מגע. רק עיניים.” היא שתקה, אבל במבט שלה היה-תערובת של פחד והתרגשות. ראיתי את זה. אני מניח שידעתי שהיא תגיד כן. הדירות הדיסקרטיות היו זהות, אבל האוויר כבר היה שונה-לח מהמתנה. היא עמדה ליד המראה, לבושה בשמלת משי דקה כמו רעלה. הוא — השני-נכנס בלי מילים. חזק, בטוח, קצת יותר מבוגר. לא ביקשתי רשות, לא פקפקתי.
היא העיפה מבט לעבר החלון-אני, בעלי, הייתי שם, בכיסא, עם כוס יין. והנהן, כאילו נותן לה רשות … — “אתה כבר רוצה בלי אפילו להתחיל,” אמר האורח והתקרב. ידו החליקה לאורך גבה-מגע קל כמו פריקה חשמלית. היא לא ענתה. רק נשכתי את שפתי. – “והוא יצפה כל הזמן?”שאל האיש. היא לחשה: – ” כן. דירות דיסקרטיות שלי.” הוא חייך – לא חיוך חביב, אלא טורף. – “אז היום תדע מה זה להיות באופק. לגמרי. אתה שומע? אפילו מחשבותיך יראו לו.”
הוא התקרב אליה, אבל לפני שידו נגעה, היא הסתובבה והתיישבה על קצה המיטה-לאט לאט, מביטה בעיניו. – “אני רוצה שתציית לי. אבל העמיד פנים שאתה זה ששולט, ” אמרה, בחיוך רך. האיש הופתע לאחר שאיבד שליטה על עצמו לרגע. היא הרימה את רגלה והניחה אותה על חזהו-בשובבות אך בכוח. – “תוריד הכל מלבד ביטחון עצמי. עזוב אותה, ” לחשה. בכיסא שלי, התחלתי. הנשימה שלי נהייתה רועשת. לא ציפיתי שהיא תגיע כל כך רחוק. מה שמתגלה כל כך … באמת. – “אתה חושב שאני רק קורבן לניסוי? היא פנתה אליו, לא למאהב. – לא. זה הניסוי שלי. שניכם הדמויות שלי. ואני רוצה לראות אותך מאבד שליטה.”
בלעתי אוויר
המבט שלי היה הכל: פחד, התרגשות, בלבול … הוא כרע לפניה-גבר שלפני דקה היה בטוח שהוא ישלוט. עכשיו הוא הביט מלמטה למעלה, בעיניה של האישה ששינתה את הכללים. היא העבירה את אצבעה על שפתיו-לאט, בלחץ. – “חשבת שפשוט הסכמתי בשבילו? קולה היה שטוח, אבל הוא הרגיש את הלהבה. – “חיכיתי לרגע להיפתח. להפסיק להיות ‘אישה נוחה’.” סחטתי את זרועות הכיסא. היא לא רק דיברה עליו, אלא גם עלי. וזה ריגש אותי יותר ממה שהייתי מוכן להודות. – “אשתך היא לא זו שמכינה לך קפה בבוקר. היום אני שונה. לראות אותך נשרף כשאתה לא יכול לגעת, ” אמרה והפנתה את גבה אליו ונתנה לשמלה להחליק לאט מהכתפיים.
הבד נפל על הרצפה-הוא נשאר בחושך למחצה, מואר רק על ידי האור הצדדי הרך של המנורה. “עכשיו קום,” היא אמרה לגבר אחר בלי להסתובב. – “אני צריך אותך חזק. אבל מוכן לבצע.” הוא קם. נשימתו נפלה, שריריו התהדקו, אך הוא נענה. ובכניעה זו-היה הניצחון שלה. היא קמה מהמיטה, לאט, כאילו הרגישה שכל צעד שלה מעורר מתח אצל גברים. אחת-מולה, עירום, דירות דיסקרטיות. השני, קצת בצד, בכיסא, בחולצה, פתוח על החזה, עם כוס בידו, שהוא מעולם לא הרים אל פיו. היא הגיעה לראשון. רכנה קרוב לאוזנו ולחשה לי: – ” אתה לא נוגע בי עד שהוא מהנהן. רק אז.”
לא הורדתי את עיניי ממנה כמו אלילה שהחליטה לשחק בשר. היא פנתה אלי. קפאתי. מבטו נמצא בה, עד לתחתית. היא לא שאלה, רק התבוננה. הרבה זמן. מתריס. ובשלב מסוים-הוא הנהן. לאט. כאילו נותן כוח. ואז הכל ירד מהשרשרת. האיש תפס אותה במותניה, הרים אותה, הצמיד אותה. היא נרתעה — לא מפחד, אלא מכוח הרצון שזכה סוף סוף לחופש. – “חיכית?”היא שאלה אותי כששפתיה היו מילימטר מזרים. – “עכשיו אתה הולך לראות אותי נמס… ואני צפיתי.
החדר התמלא בקולות נשימה, גניחות כמעט בלתי נשמעות, סדינים מרשרשים. היא נעה בקלות, כאילו היא מחליקה לקצב שהיא חשה בפנים. שערה התפורר על כתפיה, נוגע בגופו של מישהו אחר-גוף בו חיפשה משהו לא ידוע, אפל, אסור. אבל אפילו באותו רגע – היא הביטה בי, בבעלה. לא ישבתי יותר. עמדתי, נשען על הקיר, מתוח, כאילו כל תנועה, כל מבט שלה, עברו דרכי. שפתיה נפתחו מעט, עיניה התערפלו. היא לא ניסתה להתאפק. – “תראה אותי מתמסר. אבל רק עם הגוף… – רק גוף. בתוכך, ” היא לחשה, מביטה בה. זה היה יותר מדי. הוא עשה צעד-וקפא. מבטה עצר אותו. — “אתה לא צריך לגעת בי… היא עצמה את עיניה, והבעה הופיעה על פניה שהוא יזכור לנצח-כנה, פראית, טהורה.
בשלב זה היא הייתה בבת אחת: אישה, פילגש, שחקנית, פילגש, אש, מים. וכשדברים שככו וגופה רעד בשתיקה, היא שכבה לצידה. לא עם האורח-איתי, עם בעלי. – “עכשיו אתה יודע איך הרגשתי כל הזמן הזה. אני שייך רק למישהו שיודע להרפות.” חיבקתי אותה. ובפעם הראשונה כל הערב-הרשה לעצמי לגעת במפשעה שלה: חם וריח של לכלוך ותאווה, זין של מישהו אחר וזרע. שקט. באמת. בחושך למחצה.
הגופות היו ארוגות, אבל מבחינתה הכל קרה כמו בהילוך איטי-כל נשימה, כל צליל, כל רגש כאילו צלצל באוויר. הוא החזיק אותה בחוזקה, בגסות, אך מבלי לחרוג מהגבולות שהציבה. הוא היה תשוקה. אבל המבט שלה-עדיין היה על בעלה. הוא לא זז. רק העיניים פקוחות לרווחה, מביטות ישר אליה. הוא ואני ראינו את צווארה מקושת. איך האצבעות סחטו את המיטה. איך שפתייך נפתחו בצרחות שקטות … ” רצית את האמת?”היא לחשה בין שתי דחיפות. – “אני אוהב דירות דיסקרטיות. אני אוהב את זה כשאתה נותן לי. אבל אתה לא יכול להסיר את העיניים.” וברגע שכל מה שסביבו נעלם – רק נשימה, בשר, אור, צללים-הוא התפוצץ בתוך עצמו. והפיצוץ הזה הוא לא רק גוף. זה היה שחרור. היא גמרה, והסתיימה בצורה בהירה וחסרת בושה. מבושה. מסוג האישה “הנכונה”. מהציפיות. אני — בעלה-ראיתי אותה אמיתית בפעם הראשונה. ו … קיבלתי. לא עם תוכחה. תודה. כי היא נתנה לי להיות אני. ללא אשמה. בלי מילים. רק עם מבט בוער ודופק בקצה.
